כך הפכתי את קליפורניה

לפתע קפץ ממקומו כנשוך נחש וקרא בהפתעה: "מה? הרבי דיבר איתך על צוואה?"... . כשנשלחתי לקליפורניה, מצב היהדות פה היה חלש מאוד. רבבות צעירים יהודים נמשכו לכיוון ה'היפיס'. הם היו מתהלכים עם שערות ארוכות, צמות ועגילים, אבל - חיפשו את האמת

כך הפכתי את קליפורניה

לפתע קפץ ממקומו כנשוך נחש וקרא בהפתעה: "מה? הרבי דיבר איתך על צוואה?"... . כשנשלחתי לקליפורניה, מצב היהדות פה היה חלש מאוד. רבבות צעירים יהודים נמשכו לכיוון ה'היפיס'. הם היו מתהלכים עם שערות ארוכות, צמות ועגילים, אבל - חיפשו את האמת

כשהרבי שלח אותי לקליפורניה לפני כ-40 שנה, מצב היהדות בלוס-אנג'לס ובסביבותיה היה חלש מאוד. מדובר בשנות השישים, כשרבבות צעירים יהודים נמשכו לכיוון ה'היפיס'. הם היו מתהלכים עם שערות ארוכות, צמות ועגילים. היו להם הנהגות מוזרות, אבל אנשים חיפשו את האמת. היו אז הרבה מאוד צעירים שהתקרבו ליהדות ע"י חב"ד בקליפורניה.

אני זוכר שיום אחד הגעתי לעיר בייקרספילד, שהיתה מדבר שממה מוחלט מבחינה רוחנית, ומצאתי שם חייט יהודי שהיגר לשם מהונגריה. הוא אמר לי בצער: "אומנם נקלעתי לעיר כה רחוקה, אבל אני רוצה שבני יתחנך כיהודי". בדו"ח הבא שכתבתי לרבי, ציינתי גם פרט זה. שלוש שנים (!) לאחר מכן, מתקשר אלי יום אחד הרב חודקוב ואומר לי: הרבי התעניין מה נעשה עם אותו ילד יהודי מבייקרספילד, מה עלה בגורל החינוך שלו!...

כשנכנסתי ליחידות הראשונה בקשר ללוס אנג'לס, כתבתי לרבי שיש הצעה לקנות מהרב תרשיש ז"ל את בית-הכנסת שלו במלארוס, ופירטתי את עלות ההצעה. בתגובה אמר לי הרבי: "לקנות בית-כנסת? איך זה יתקיים? מי יממן את זה?" הבנתי שהרבי שולל את זה וההצעה ירדה מהפרק.

בחודש הבא חזרתי והצעתי לרבי תוכנית נוספת: מצאנו מקום שאפשר לקיים בו גם תלמוד תורה וגם פעילות נופש לילדים, וזה יכול להיות רווחי. הבאתי לרבי אישור מרואה חשבון על כך שזה צפוי להיות רווחי. על-פי הנתונים במסמך, ההוצאה שלנו היתה אמורה להגיע ל-100 אלף דולר. אמר לי הרבי: "ומה יגידו? הגיע אברך צעיר ללוס אנג'לס, שהה בעיר קצת זמן, וכבר קנה מקום ב-100 אלף דולר". הבנתי שהרבי מבטל גם את התוכנית הזו.

חלף זמן נוסף ושוב עלתה תוכנית חדשה. מצאנו בניין ישן בשווי של 125 אלף דולר, במרכז לוס-אנג'לס. הבניין היה הרוס והרעיון היה לשפץ אותו ולפתוח בו "בית חב"ד.
כתבנו לרבי שאין לנו הכנסות וכדי לשפץ את הבניין נצטרך ביחד 150 אלף דולר. הפעם הרבי אמר שהרעיון טוב מאוד.


'בית חב"ד' הראשון בעולם

כשהבניין המשופץ היה מוכן, הגעתי לרבי עם קבוצת בעלי-בתים ומסרנו לרבי את המפתח של הבנין. הרבי שאל אותם: האם כשמוסרים לי את המפתח, זה נקרא שהבית שייך לי? הם ענו לרבי: כן. אמר להם הרבי: "אם זה הבית שלי, היד שלי תהיה מונחת על ידית הדלת 24 שעות ביממה, כדי שהבית יהיה פתוח כל הזמן עבור אנשים נשים וטף". (יש לציין שזה היה ה'בית חב"ד' הראשון בעולם.)
אחר כך אמר הרבי: מכיוון שקוראים לזה 'בית חב"ד', שיקראו לזה כך בכל המקומות. כמו שיש רשת חנויות 'גימבל' בכמה ערים, וכשיהודי מכיר את החנות מעיר אחת ומגיע לעיר אחרת, הוא כבר יודע לאן להיכנס, כך יהיה גם כאן, שכל הסניפים בקליפורניה ישאו את השם "בית חב"ד". ואז הרבי שואל אותם: לאיזה סניף של בית חב"ד מיועד המפתח הזה? הם לא הבינו את כוונתו, ואחד מהם אמר: אבל, רבי, יש רק בית חב"ד אחד בקליפורניה. אומר לו הרבי: אל תהיה כה עניו. זה יתפשט מהמערב לדרום, ומשם לצפון, למזרח, ולכל ארבע רוחות העולם.

וברכת הרבי התקיימה ב"ה. זה התחיל בלוס אנג'לס ועוד באותה שנה נפתחו הסניפים בס' דייגו, בברקלי ועוד.

התנופה הרצינית להתפתחות הסניפים ניתנה בהתוועדות י"א ניסן תשל"ב (מרץ 1972), יום הולדתו השבעים ואחד של הרבי. הרבי אמר אז שהוא רוצה שיקימו ע"א (71) מוסדות חדשים. לאחר ההתוועדות ישבתי וכתבתי לרבי בקיצור שאני מקבל על עצמי עשרה אחוזים מזה - להקים שבעה מוסדות חדשים. מיד אחר כך קיימתי אסיפה עם כל העסקנים בלוס אנג'לס. במהלך האסיפה העסקנים הציעו לאסוף שבעה מיליון דולר, והרבי יחליט בעצמו אלו מוסדות הוא רוצה שנקים. אמרתי להם: אילו הרבי היה רוצה שבעה מיליון דולר, הוא היה אומר את זה. הרבי ביקש מוסדות, לא כסף.

למעשה, באותו בוקר טסתי מלוס-אנג'לס לס' דייגו, ומצאתי מקום מתאים לבית חב"ד. כעת היינו צריכים לקנות את המבנה עבור בית חב"ד. הלכתי לכמה גבירים, שכנעתי כל אחד מהם שיתרום למטרה זו עשרת אלפים דולר, וגם יקח אותי לחבריו הגבירים, וכך הצטבר סכום הגון. משם טסתי לעיר אחרת. לא יכולתי להשתהות זמן רב מדי בעיר, כי היתה לפני עוד הרבה עבודה והייתי צריך לעמוד בהתחייבותי לפתוח שבעה סניפים חדשים עד י"א ניסן תשל"ג. וכך עשיתי בכל עיר: הייתי מוצא בניין שיתאים לבית חב"ד, אחר כך הייתי מחפש ומוצא גבירים שיממנו את רכישת הבניין, ואז הייתי כותב על זה לרבי, מקבל את ברכתו הקדושה וממשיך לעבר היעד הבא.

באותה שנה פתחנו בסך הכל שנים עשר סניפים חדשים, בדרך שלמעלה מדרך הטבע לגמרי. עד היום צמחו מזה אלפי בעלי תשובה, והכל בכוחו של הרבי. אני נזכר כיצד פעלנו בערים שנחשבו אז לפינות רחוקות ונידחות. הגענו לעיר כמו לונג ביטש. לא היה בכל העיר אפילו יהודי אחד שומר שבת. היום אתה נכנס שם לבית הכנסת ורואה 200 יהודים, רבים מהם מזוקנים, ועוד 300 ילדים כ"י. ויש קבוצה של רופאים שקמים בחמש לפנות בוקר ולומדים שיעור בגמרא ובתניא. עובדה.


הרבי פתח את המגירה...

הפעילות המסועפת דרשה כמובן תקציבי ענק, שלא היה לנו כיסוי לכולם. מה עשינו? לקחנו קצת הלוואות מפלוני ושילמנו לאלמוני. וכך 'גלגלנו' עוד ועוד חובות.

לפני פורים תשל"ג (מרץ 1973), נכנסתי ליחידות אצל הרבי. עד אז מעולם לא ביקשתי מהרבי עצה וברכה בענייני כספים. הפעם כתבתי לרבי את כל השאלות שהיו לי אז, ובסיום המכתב כתבתי שהמצב הפיננסי שלנו קשה מאוד, וכדי להצליח להסתדר בעתיד הקרוב, אנו זקוקים לסכום של 200 אלף דולר לפחות, וביקשתי מהרבי ברכה שאצליח להשיג את הכסף. כתבתי שאני מאמין שלרבי יש הכוח והיכולת לעשות שאצליח בזה, וביקשתי ברכה שכך יהיה.

הרבי קרא את כל הפתק וענה על כל השאלות. כשהרבי הגיע לסוף המכתב שלי, הרים את ראשו הק' ואמר: "מה יש, שלמה, אתה צריך 200 אלף דולר?" הייתי נרגש ולא יכולתי לענות. והרבי ענה בעצמו: "נו, אתה כותב שאתה צריך 200 אלף דולר. מתי אתה מתכנן לנסוע?" בדרך כלל, הייתי עונה: "כשהרבי יצווה עלי, אסע", וכך עניתי הפעם. אבל אז הרבי שאל אותי: "מתי אתה תיכננת לנסוע?" עניתי: מחר. אמר לי הרבי: "הרי אתה צריך 200 אלף דולר, בוא הנה".

ואז הרבי הזיז קצת את כסאו, פתח את המגירה של השולחן והתחיל לספור שטרות של מאה דולר. לא ידעתי כמה כסף הרבי מתכנן לתת לי ועמדתי מולו בפיק ברכיים. הרבי חייך אלי, אסף את השטרות ואמר לי: "אתה צריך 200 אלף דולר? - קח 200 אלף דולר". והרבי הסביר לי בחיוך: "יש כאן עשרה שטרות של מאה דולר. תמכור כל אחד מהשטרות ב-20 אלף דולר וכך יהיה לך 200 אלף דולר", והרבי סיים עם ברכה גדולה.

מיד כשיצאתי מהיחידות, התקשרתי ללוס-אנג'לס וסיפרתי בבית על מה שהיה ביחידות. לא רציתי שאף אחד ידע מזה. החלטתי לחזור לעיר בהקדם האפשרי, וביקשתי שכשאגיע יהיה כבר מוכן עבורי בקבוק משקה ולעקאח (עוגה) ומכונית עם נהג, ושאף אחד לא ידע מזה. למחרת בבוקר טסתי ללוס-אנג'לס, ומיד כשהגעתי התחלתי ללכת אל גבירים. כשהגעתי אל הגביר הראשון, אמרתי לו כך:

"הייתי אמש אצל הרבי והוא אמר שברכתו נתונה למי שירכוש שטר זה של מאה דולר תמורת עשרים אלף דולר לטובת ענייני חב"ד בקליפורניה. הרבי בוודאי ימלא את כל הברכות. עכשיו יש לך ברירה - אם אתה רוצה לכתוב לי עכשיו צ'ק על 20 אלף דולר, בסדר. אם אתה לא רוצה לא צריך. יהיו לי הרבה 'קליינטים'..."

בקיצור, באותו יום מכרתי שבעה מהשטרות. ותמורתם קיבלתי בקשות ברכה שונות מכל אחד מהקונים. מיד לאחר מכן התקשרתי אל הרבי ומסרתי את כל הפרטים של הברכות שביקשו. זה ביקש כך וזה ביקש כך. חלף עוד יום וכל השטרות נמכרו. ובינתיים כל הברכות שהקונים ביקשו התקיימו באופן מופתי ממש מיד נפוצה השמועה על השטרות המופלאים ואנשים התקשרו אלי בזה אחר זה ושאלו: "אולי יש לך עוד שטר למכירה?" אמרתי להם: "האמינו לי שגם אני הייתי רוצה מאוד שיהיו לי עוד כמה שטרות כאלה, אבל לצערי אין לי". אחד הקונים של השטרות התקשר אלי וביקש שאתקשר לרבי ואבקש שטרות נוספים. אמרתי: "מצטער, אינני יכול. אבל דע לך שכשהרבי נותן ברכה, הכל יכול לחול על שטר אחד".

אחד הקונים היה יהודי רוסי שלפני כן מעולם לא רצה להכניס אותנו לביתו. כעת הוא נכנס לפני זמן מה למשרד שלי בלב שבור והתאונן שבנותיו יוצאות עם גויים, ואחת מהן עומדת להינשא לכושי. עכשיו מכרתי לו את אחד השטרות והוא ביקש תמורת זאת ברכה מהרבי שיזכה לנחת מהילדים. בתוך זמן קצר התחולל מהפך במשפחתו. אחת מבנותיו התחתנה עם פרופסור דתי, והשניה התחתנה עם ראביי דתי. במשך השנים היתה לו מהם הרבה נחת. וכאמור, גם יתר הקונים זכו להתממשות הברכות באופן מופלא.

הרבי מדבר אתי על צוואה

חלפה שנה נוספת ולפני פורים שוב היה המצב הפיננסי אצלנו קשה מאוד. היינו צריכים בדחיפות עוד 250 אלף דולר. החלטתי לעשות אותו דבר כמו בשנה שעברה, כשלפני פורים נכנסתי ליחידות וזכיתי לברכה.

יום לפני כן, מישהו התקשר למשרדי וסיפר שיהודי זקן בשם סמי נפטר היום. אותו סמי היה ידוע בתור עני גדול והוא אמר לחבירו: "אם יקרה לי ח"ו משהו, תתקשר לרבנים". החבר מילא את הבקשה והתקשר כעת אלינו. כעת היה צורך לעסוק בסידורי הקבורה ולשלם אותם מכספי בית חב"ד. בנוסף לכך, היינו מוכרחים לפני כן להשיג את הצוואה שלו. בלי זה אי אפשר לערוך את הסידורים הקשורים בהלוויה ולהביאו לקבר ישראל. הבעיה היתה שלא היה ידוע אם יש לו קרובי משפחה. למיטב ידיעתנו, האיש היה ערירי ובודד.

זה היה ממש לפני פורים. אמרתי לעמיתי השליח הרב לויטנסקי: אברה'מל, אולי סמי דיבר איתך פעם? ואז הוא אומר לי: כן, אני נזכר שאתה היית עסוק באותו יום וסמי אמר לי - 'אני ערירי. אם יקרה לי משהו, תדאגו לטפל בי. לשם כך הכין הרב לויטנסקי כבר אז צוואה מודפסת וסמי חתם עליה. כעת מיהרנו להשיג את הצוואה של סמי ואחר כך טיפלנו בקבורתו. מיד אחר כך יצאתי בדרכי, כמתוכנן, מלוס-אנגילס לניו יורק.

נכנסתי לרבי ליחידות ודיווחתי על הבעיה הפיננסית. כתבתי לרבי פתק ובסוף הפתק כתבתי שתי שורות: "היתה לנו שנה של הצלחה בפעילות. כעת אנו זקוקים ל-250 אלף דולר".

גם הפעם כשנכנסתי לרבי, הרבי עיין בפתק שלי וכמו בשנה שעברה ענה על כל השאלות. כשהרבי הגיע לסוף הפתק, נתן ברכה ואז אמר לי: 'שלמה, אתה זקוק שוב לכסף? כמה אתה צריך?' שתקתי והרבי ענה בעצמו: '250 אלף דולר'. שואל אותי הרבי: 'מה עשיתי בשנה שעברה?' ! שתקתי. אומר הרבי: 'הרי נתתי לך שטרות כסף ואתה מכרת את השטרות תמורת 200 אלף דולר'. אמרתי: כן. אומר לי הרבי: 'הרי הבטחת ליהודים ברכות' ועשה תנועה בידו. שואל הרבי: 'ומה נהיה בסוף? 'הפעם כן עניתי: 'כל הברכות של הרבי התקיימו במילואן, וכל אחד מהקונים זכה להיות מאושר באופן ניסי ונפלא'. פניו של הרבי הרצינו מאוד והוא אמר: 'דער שווער וועט מיר ארויסשלעפן - קענסטו צוזאגן' [= כ"ק מו"ח אדמו"ר יחלץ אותי - אתה יכול להבטיח].

ואז שואל אותי הרבי: 'ומה אתה סבור - אם אתן לך שוב שטרות כסף, האם זה יעזור לך?' לרגע שתקתי, לבסוף הנהנתי בראשי. אומר לי הרבי: 'אם אתה סבור שאם אתן לך שטרות כסף זה יעזור לך - תיכנס לרב חודקוב אחר כך והוא יתן לך את השטרות'. מסגנון הדברים הבנתי שמשהו קורה כאן.

ואז, לפני שיצאתי מהחדר, שאל אותי הרבי לפתע: 'מה היה בסוף עם סכום הכסף שמר פרייער השאיר בצוואתו!

מר פרייער היה יהודי שהתגורר בלוס אנג'לס ונפטר בשנה שהגעתי לשם, והשאיר לנו צוואה של 250 אלף דולר, ומאז כבר עברו כמה שנים שבמהלכן הספקנו לקבל את הכסף ולהשתמש בו עד תום, ולא הבנתי מה פתאום הרבי נזכר בזה עכשיו. והרבי ממשיך ועונה בעצמו: "הרי כבר הוציאו את הכסף של הצוואה". ושוב הרבי ממשיך ואומר: "אבל הרי היו שם עוד נכסים". והרבי ממשיך: "זכור לי שהיה שם ערעור על הצוואה, ובסוף הגיעו הצדדים לידי פשרה". והרבי סיים בברכה שיהיה הכל בהצלחה ובאיחולי נסיעה טובה.

כשיצאתי מחדרו הקדוש של הרבי, לא ייחסתי משום מה חשיבות מיוחדת לדברי הרבי האחרונים. נכנסתי למשרדו של הרב חדקוב וקיבלתי ממנו 10 שטרות של מאה דולרים, כשהפעם אני מתכנן למכור כל שטר ב25- אלף דולר. החשבון שלי היה פשוט: 10 פעמים 25 אלף הם 250 אלף, וזה כל הסכום שנחוץ לנו.


לויטנסקי זינק ממקומו...

כמו בפעם הקודמת, גם הפעם התקשרתי ללוס אנג'לס וביקשתי שהנהג יחכה לי מיד כשאגיע לעיר. טסתי מיד ללוס אנג'לס והתכוננתי לעשות כמו בשנה שעברה. ה'קליינט' הראשון שהתכוננתי לבוא אליו היה אותו גביר שבשנה שעברה ביקש שאתן לו שטר נוסף. כעת נכנסתי אליו ואמרתי לו: הנה, עכשיו יש לי בשבילך שטר נוסף מהרבי מליובאוויטש תמורת 25 אלף דולר. אבל להפתעתי הוא אומר לי: אני לא צריך עוד שטר. את הברכות כבר קיבלתי מהרבי. אם אתה רוצה עוד 25 אלף דולר, אין בעיות - תתקשר אלי בעוד חודשיים...

הרגשתי שהפעם העסק לא ילך כל כך חלק. הלכתי למשרדו של יהודי נוסף, וראיתי שהוא לא נמצא במשרד.

נסעתי ליהודי שלישי, והוא אומר לי: הרי נתתי לך רק לפני שנה 20 אלף דולר! הבנתי שמשהו כאן אינו כשורה. כינסתי מיד את עמיתיי השלוחים על מנת להתייעץ ולהבין מה קורה כאן. שיחזרתי איתם את מהלך היחידות, ופתאום עמיתי השליח הרב לויטנסקי קופץ ממקומו כנשוך נחש וקורא בהפתעה: "מה? הרבי דיבר איתך על צוואה?" עניתי: כן. אבל למה אתה מתלהב? ואז הוא אומר לי: "מה אתה לא מבין? הרבי דיבר איתך על צוואה שהיתה לפני כמה שנים, כדי שתיזכר בצוואה של סמי, הזקן שנפטר לפני פורים והוריש לנו בצוואתו את כל רכושו. אמרתי לו: אבל על איזה רכוש אתה מדבר בכלל! הרי היינו צריכים לקבור את סמי מכספי בית חב"ד. הרי לא היתה לו פרוטה לפורטה, אחרי כל שבת היינו נותנים לו את שאריות המזון. עני מרוד הוא היה. אבל הרב לויטנסקי נשאר בשלו: אם הרבי דיבר על צוואה, צריכים לבדוק את העניין.

המרחק מבית חב"ד לבית שבו התגורר סמי, לא היה גדול. יצאנו ברגל ודפקנו על דלת ביתו של אחד השכנים. שאלנו: מיהו בעל-הבית של הבית שבו התגורר סמי! השכן ענה: מה זאת אומרת, סמי בעצמו היה בעל-הבית! באותו רגע הבנתי שסמי לא היה עני מרוד כמו שחשבתי עד אז. שאלתי את השכן: איך נכנסים לבית? בקיצור, איכשהו נכנסנו לבית וראינו בתוך הבית בלגן עצום.

נכנסנו לאחד החדרים ושם ראינו המון מסמכים פזורים בכל פינה. בקושי היה אפשר לפסוע בין הניירות. היו מונחות שם המון רשימות של תעודות על מניות שהיו בבעלותו.

העני המרוד התגלה כעשיר..

בקיצור, את 250 אלף הדולרים שהיו נחוצים לנו בדחיפות, יכולנו לקבל מיד בתעודות של המניות הללו. כל זה היה רשום בבנק על שמו של סמי, ומיד ניגשתי לבנק וביקשתי לפדות את המניות בשווי של 250 אלף הדולרים. בבנק אמרו לי שיש צורך בהליכים משפטיים מסויימים, עד שהכסף יעבור לרשותנו מכוח הצוואה. זה מה שהחוק קובע. ביקשנו מהבנק לקבל בינתיים סכום כסף זהה בתור הלוואה. הראינו לבנק את הצוואה והבנק הסכים להלוות לנו את הסכום.

כזכור, כשהרבי דיבר איתי באותה יחידות על הצוואה, הרבי ציין שהיו שם עוד נכסים. כעת נשאר לנו לטפל גם בבית עצמו וגם בדקנו והתברר לנו שאכן היו עוד נכסים שהיו בבעלותו של סמי. ניגשנו לרשויות המשפטיות ואמרנו שבהתאם לצוואה אנו רוצים להסדיר את העניין לגבי כל הנכסים שלו, שהרי לא היו לו ילדים. בהתחלה היה נראה שהכל בסדר. והנה, ביום האחרון שהיה אפשר להגיש ערעור בבית המשפט, הגיע עורך-דין, נציג של אחיו של סמי שמתגורר בארץ ישראל. מתברר שהלה שמע שמועה, והחליט לשלוח עורך-דין ולתבוע את הירושה לעצמו.

ישבתי שוב עם הידידים שלנו ואמרתי להם: הרי הרבי אמר לי ביחידות בקשר לאותה צוואה משהו לגבי פשרה בבית המשפט. מכך מובן שגם הפעם צריך לעשות פשרה.

יש לי הצעה: הרי בכל מקרה אנחנו אמורים להוציא כסף עבור עורכי-דין בבית המשפט. זה עלול לעלות לנו עד 50 אלף דולר. הבה ניתן לאחיו של סמי את הסכום הזה בתור פשרה, וזהו זה. וכך עשינו. אמרנו לעורך-דינו של האח: קח את הכסף, או שלא תקבל כלום. למרבה ההפתעה, הוא לקח את הסכום הזה והסתפק בזה בתור פשרה.

בסיכומו של דבר, אני מעולם לא הייתי מעלה בדעתי לבדוק האם אותו סמי שהכרנוהו בתור עני מרוד, השאיר צוואה וגם בית פרטי ועוד הרבה נכסים. אבל הרבי אמר לי כמה מילים בסוף היחידות, ובזכותן הגענו בסופו של דבר מכל הנכסים לסכום של 650 אלף דולר! 250 אלף דולר קיבלנו במקום, וכזכור זה היה הסכום שאמרתי לרבי שנחוץ לנו כעת בדחיפות, והיתר הספיק לנו לעוד כמה שנים.

לסיום, לא רק בשנים הראשונות לשליחותנו היו דברים מופלאים כאלה. במשך כל שנות השליחות זכינו להרבה הדרכות ועניינים נפלאים מהרבי (ועוד חזון למועד לפרסם בעתיד הקרוב מעניינים אלו). כשהולכים בכוחו של הרבי בפשטות, עם אמונה פשוטה וביטחון מלא, זוכים לקבל ברכות נפלאות מהרבי שמתממשות באופן ניסי. ויהי רצון שבקרוב נזכה לראות שוב את הרבי בגשמיות, בגאולה האמיתית והשלמה.

וידאו: שוונצנגר משבח את פעילות חב"ד

שתף לחברים

שתף