הצלחתנו? בכוחו של הרבי

הגוי התפלא ושאל את אבי: "לא ראית מה היה בחדר? הרי מלאך ישב שם. ואיך אפשר להגיד "לא" למלאך?"...

הצלחתנו? בכוחו של הרבי

הגוי התפלא ושאל את אבי: "לא ראית מה היה בחדר? הרי מלאך ישב שם. ואיך אפשר להגיד "לא" למלאך?"...

מאת: שטורעם

הסיפור ארע לפני עשרות שנים, באותה תקופה, הייתי פעיל יחד עם בחור נוסף בדוכן תפילין במסוף 'אל על' בקנדי, בפעילות שארגן הרב יקותיאל ראפ. הדוכן עצמו הוצב ממש לאחר גרם המדרגות שמוביל אל הטרמינל, עמדנו שם במשך שעות והנחנו תפילין לעוברים ושבים.

הבחנתי במהלך הפעילות כי ישנו יהודי, חבוש כיפה סרוגה, שבוחן את מעשינו בקפידה, ומבטו שידר התעניינות מיוחדת. בתחילה היה נראה כאילו הוא כועס, אך לאחר שעה ארוכה הוא ניגש אלינו ושאל: "אתם רוצים לשמוע סיפור על הרבי מליובאוויטש?".

כמובן שהשבנו בחיוב והוא התחיל לספר:

"שמי הוא בן מאיר (אחיו של סגן שר החוץ דאז יהודה בן מאיר). בזמנו, אבי היגר מאירופה לארה"ב, עוד בתקופה של לפני מלחמת העולם, והחל לעבוד בשירות הממשל האמריקאי במחלקה המעניקה שירותי דת לאזרחי ארה"ב. בין היתר עבור הקהילה היהודית.

הממשל האמריקאי העניק אז תמיכה כספית למוסדות חינוך דתיים. נציגי חב"ד שיגרו מכתב למשרד ובו הם מבקשים תמיכה כספית עבור ישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770, היה זה בתקופתו של הרבי הקודם. במכתב הבקשה נאמר כי בישיבה לומדים שבעים בחורים.

במסגרת הבדיקות שנערכו על מנת לוודא את נכונות המידע שנמסר בבקשה, נשלחו מפקחים מטעם המשרד, ובתום הבדיקה היה על המפקח לחתום על אישור, והתקציב היה מועבר לישיבה.

אבי התלווה למפקח הגוי שהיה אמור לאשר את התקציב לישיבה. המפקח הגוי הגיע ל-770, ובפועל באותו זמן היו בבית המדרש רק 15 בחורים. המפקח החל להתעניין ולחקור היכן נמצאים כל הבחורים, וסרב לחתום ולאשר את הבקשה.

הרבי הקודם, שישב באותה עת בחדרו, שמע על המתרחש בקומת בית המדרש, וביקש שיקראו למפקח הגוי לחדרו. אבי והמפקח נכנסו למעלית, עלו לקומה בה היה חדרו של הרבי הקודם, ומיד עם יציאתם מהמעלית נכנסו לחדרו של הרבי הקודם שישב על כסאו אל מול דלת הכניסה.

המפקח ראה את הרבי והחל ללכת במהירות לעבר השולחן. "מה רוצים?", הוא שאל את הרבי. והמזכיר שעמד ליד הרבי תרגם באידיש: "המפקח שואל מה רוצים". הרבי עשה בתנועת ידו הקדישה סימן של חתימה, והגוי מיהר להוציא את העט והניירות מתיקו וחתם מיד על כל האישורים הנדרשים.

כאשר יצאו השניים מ-770, שאל אבי את המפקח: הרי כשהיינו בבית המדרש הערמת קשיים על האישור, ומיד כשראית את הרבי הקודם הסכמת לחתום על הכל, תסביר לי, מה קרה? הגוי התפלא ושאל את אבי: לא ראית מה היה בחדר? הרי מלאך ישב שם. ואיך אפשר להגיד "לא" למלאך?".

אותו יהודי שפגשנו בשדה התעופה וסיפר לנו את הסיפור המשיך ואמר: "האם אתם חושבים שכל מה שהנכם עושים כאן ופועלים, זה בכוחכם? הרי הרבי נמצא אתכם, מלאך נמצא אתכם, ורק בזכותו אתם מצליחים לפעול גדולות ונצורות, ולהשפיע על יהודים להניח תפילין".

כמובן שמאז אותה שיחה היה לנו 'חיות' אחרת ב'מבצעים'...

צריכים לדעת שכאשר יוצאים לפעול בשליחותו של הרבי, הולכים עם הכוח של הרבי, אחרת אי אפשר להבין את ההצלחה הגדולה של 'מבצעים'. זה כל כך פשוט שבחור עומד ברחוב ומבקש מיהודי להניח תפילין, והיהודי מפשיל שרוולים בשמחה ובאופן פומבי ניגש להניח תפילין?

כשחסיד יוצא ל'מבצעים' בשליחותו של הרבי, הוא גם מעולם לא מודע להשפעה של הפעילות, גם אם באופן לא מודע. סיפר לי אברך ששמע מיהודי מסורתי ממגדל העמק שעובד כשיפוצניק את הסיפור הבא:

"אמנם אני אדם מסורתי אך לא כופה על ילדי שמירת תורה ומצוות. פעם ביקש ממני אחד הילדים שאקח אותו עם הרכב לחיפה לצפות במשחק כדורגל, בעיצומו של יום השבת. אמרתי לו שאינני מוכן לקחת אותו, אך אם רוצה לקחת את הרכב, אינני כופה עליו.

בני יצא למשחק, אך חזר כעבור זמן קצר הביתה. כאשר הבעתי את פליאתי הוא השיב לי: החלטתי לא לחלל יותר שבת. הוא המשיך וסיפר: כשיצאתי מהבית לעבר האוטו, שמעתי בחורים עוברים וצועקים "מסיבות שבת", והמילה "שבת" כפי שהיא נשמעה מפי אותם בחורים זעזעה אותי וגרמה לי לחשוב על מעשי, החלטתי לשמור שבת".

אני משער שגם אם אותו נער צעיר היה משתתף בסמינר שגדול המרצים וגדול המחזירים בתשובה היה עורך באותה שבת במגדל העמק, והיה שומע את כל מאמרי חז"ל ואת כל ההפלאה של שמירת שבת, הדבר לא היה משכנע אותו, ורק אותה קריאת "שבת" מפי בחור חב"די, עוררה אותו.

אותו בחור שיצא ל'מבצעים', לא דמיין לעצמו בכלל שבכח אותה צעקת "מסיבות שבת" שנועדה לאסוף את הילדים, הוא יפעל פעולה כזו. כך זה שהולכים בכוחו של הרבי.

מתוך דברים שנאמרו אמש בהתוועדות בישיבת חב"ד ברחובות

שתף לחברים

שתף